רבי יוסף אבוחצירא
הסבא הצדיק עטרת ראשנו רבי יוסף אבוחצירא זצוק"ל הידוע בכינויו הצדיק בבא אישו, היה נין ונכד בן אחר בן, נצר למקובל הקדוש ר' מכלוף בן יוסף אבוחצירא זצוק"ל, המכונה בבא באיו.
תולדותיו
תאריך פטירה
הסבא הצדיק עטרת ראשנו רבי יוסף אבוחצירא זצוק"ל הידוע בכינויו הצדיק בבא אישו נולד לפני יותר למעלה ממאה שנה במחוז דרעאש במרוקו, באשר לזמן הולדתו, הנה כאשר נשאל הסבא על גילו, ענה שאינו זוכר במדויק, ואמר שרק זוכר, כי זכה לברך ארבע פעמים ברכת החמה, והראשונה עשה כשהיה בגיל בר מצווה, כך היתה לשונו הטהורה{נ.ב ברכת חמה נערכת אחת לכ"ח שנים},
ובאשר לייחוסו , היה נין ונכד בן אחר בן, נצר למקובל הקדוש ר' מכלוף בן יוסף אבוחצירא זצוק"ל, המכונה בבא באיו,הקבור בעיר תרגיליל שבדרעא , מקום הולדתו של הסבא קדישא ר' יוסף אבוחצירא זצ"ל וכן העליתי אחר החקר והדרש בעניין יחוסו של הסבא, וכפי שהעיד בפני ידידו שכנו כל השנים, הרה"צ ר' מכלוף חיים לעסרי זצוק"ל מבית שאן, תלמידו המובהק של הבבא סאלי, פעמים רבות כאשר שאלתיו למוצא סבי, ענה לי בזה הלשון "סבך הוא בן אחר בן מזרע הקדוש ר' מכלוף בן יוסף אבוחצירא זצ"ל" הקבור בכפר תרגיליל שבדרעא מקום משכנם של מקובלי דרעא הידועים באופיים המיוחד
הסבא ר' יוסף הצדיק, נולד יחד עם שני אחיו הצדיקים ר' יעקב ודוד לאביהם הצדיק הקדוש ר' אברהם אבוחצירא זצוק"ל , בכפר אלערומיאת אשר בחבל הדרעא {דרא}, על שם הנהר וואד דראע העובר במקום, מרכז מפעל חייו היה בעירזגורא שבמחוז דרעא.
עמק הדראע ידוע כעמק פורה בדרומה של מרוקו, המחולק למספר מחוזות ,אחד מנאות המדבר היפים בהרי האטלס הגובלים בסהרה. במחקרי יהדות מרוקו, מקובלת ההנחה שהישוב היהודי בדראע עתיק יומין שראשיתו אינה ידועה. בתפילאלת ובאשדות הדראע ,נמצאו שרידים יהודיים משנים קדמוניות, שהיו עוד מימי שלמה המלך ולכל הפחות קודם חורבן בית שני,
עמק הדרעא, היה אחד מנאות המדבר שבאזורים הגובלים בסהרה, מעבר להרי האטלס, משום כך הפך חבל זה לאחד ממרכזי הסחר הגדולים במרוקו, היהודים החזיקו בחלק ניכר מהסחר, שבין נאות המדבר בדרעא, בצפון הסהרה, ובין החוף הצפון אפריקאי ומצרים, יש עדויות המעידות על שגשוג היישוב היהודי בדרעא ועל יהודים בעלי עושר ועמדות מכובדות,
איזור זה זכה לפריחה רוחנית וכלכלית, אשר הגיע לקיצה בתקופת המאה ה 12 , במאבקים שבין הקבוצות האיסלמיות במרוקו, ביןהמוראביטון למוחידון, אלה אשר החריבו את הקהילות היהודיות בדרעא, אשר גורלם לוט בערפל עד עצם היום הזה.
עוד נזכרים בקינה זו נסיונות שמד שלהמויחידון המוסלמים כמו כן נמנים נסיונות קידוש ה' רציחה וטבח ומאורעות התקופה הקשה ההיא.
לאחר חורבן הקהילה היהודית בדרעא חוקרי קורות הימים צחצחו קולמוס לחקור אחר המשך הישוב היהודי בחבל זה שלפי עדויות מהימנות מניין שנותיה כאלפים שנה ויותר והעלו במחקריהם שהישוב היהודי המשיך להתקיים ובעיקרו היה מורכב מצאצאיהם של הנרצחים.
עוד עולה מהמחקרים כי בחבל מחוז דרעא התהלכו חכמים שעסקו בתורת החן אשר עבודת ה' שלהם היתה אפופת מסתורין שכולה קודש לה' וכפי שהיו מכנים אותם מקובלי דרעא הקדמונים או חכמי דרעא הידועים באופיים המיוחד של מקובלים בעלי מסורת יחודית.
יהודי חבל הדרעא אשר במרוקו התאפיינו בלימוד תורת הנסתר, אמונה בתופעות מסתוריות, בידיעות על חושיות, בראיית עתידות, בגילוי אליהו, בהשגת רוח הקודש, וחישובי קצין.
ט' בניסן תשנ"א
חיבוריו
העתקת כתבי יד קבליים, נתחברו ספרים בפירוש התפילות על פי הזוהר.
2010 - present
2010 - present
עדות מהמקורות
א}הרמב"ם באגרת תימן{1200},
מתייחס למאורעות שהתרחשו בשנות ה 20 של המאה ה 12 באגרתו כותב וז"ל: "כי לפני חמישים שנה כיום הזה, או קרוב לכך, בא אדם חסיד ומעולה, חכם מחכמי ישראל, ושמו כמ"רמשה דרעי, בא מדרעא אל ארץ אל נדלס, ללמוד תורה מפי רבי יוסף מיגאש וכו' ".
ב}ר' יוסף גקטיליא {1568},
ספריו שערי צדק, ושערי אורה, הועתקו בדרעא, וזו לשון המעתיק: "ותשלם כל המלאכה פה כפר מוגינתא היושבים על נהר דרעא בשישי בשבת כ"ג יום לחודש שבט שנת השכ"ח ליצירה על ידי צעיר התלמידים אשר נקרא אברהם בן מסעוד אסקירא.
ג} ר' משה קורדוברו {הרמ"ק}{1640} רבו של האריז"ל:
בספרו אור יקרות פירוש המקיף על הזוהר והתיקונים כותב בדבר גילוי הזוהר,
וזה לשונו: "וכן היה במציאות גילויו נס נפלא, שאין מי שיודע אודות גילויו, ויש בזה דרכים רבים, יש מי שאומר שמצאו ישמעאלי עובד אדמה במערה במירון, ומכרו לבשמים ורוכלים וכרוך בחבלים, ומצאו חכם אחד מתושבי דרעא בארץ ישראל בעיר צפת תוב"ב, מפוזר מופרד וקרוע וקבצו וטרח כמה טרחות והלך על כל חנויות הרוכלים מוכרי בשמים ותבלים, וקנה מהם כל מה שנשאר בידם שמכר להם עובד האדמה ישמעאלי במוצאו במערה, והעתיקו ונמצא בו חסרונות הרבה מזה שנאבד וכלה ונקרע ונפזר ואין בזה הכרח ולא ראיה רק שמצינו שבארץ דרעא במדינות המערב היה עיקר מציאות הספר, ומשם נתפשט אלינו, וכבר חקרו על הענין בימים קדמונים בידי הרב משה די ליאון ובימי שמואל דמן עכו בעל ספר מאירת עינים כדכתיב בספר מעשי חסידים שלו.
ד}ר' חיים יוסף דוד אזולאי {החיד"א} {1724}
ציין ש"בספר החזיונות" השלם של ר' חיים ויטאל שהיה לנגד עיניו נזכר "כי חיים ממערב הפנימי מעיר דרעא כתב בספר החזינות שהיה נגלה אליו אליהו זכור לטוב והיה יודע עתידות והיה שולח שלומות לר' חיים ויטאל זצ"ל ומחזק לבו,
כמו כן כתב החיד"א בערך מעינות החכמה וזו לשונו "חיבר חכם חסיד מהר"ר מרדכי מעירדרעא בקבלה והיה נגלה אליו אליהו הנביא ונגנז הספר."
להלן ציטוט מאחד המחקרים המובא מספר החזיונות לר' חיים ויטאל זצוק"ל:
"בימים ההם נקבצו ובאו שם בצפת קבוצה של חכמים מקובלים ובעלי רזין מנגב מרוקו מחבלדראע שבה מצאה אז חכמת הקבלה קן לה ורבים התפארו כי נגלה להם אליהו הנביא וכי ידעו לספר עתידות מהם זכרנו כבר שם האישמסעוד מצליח בן גואשוש חוזה עתידות וכן חיו עוד שם החכמים האלה: רבי מסעוד הכהן,שאולי הוא בעצמו מסעוד מצליח הנזכר, ור' מסעוד זה יחד עם תלמיד אחד באו בשנת של"ז לצפת ויספרו עוד על "חכם אחד גדול הדור ויודע עתידות ושמו "ר' אברהם שלום מדרעא" גם ר' חיים מדרעא ור' מרדכי מדרעא שניהם היו עוד ידועים אז למגידי עתידות ושנגלה להם אליהו"
וכל אלה יצאו כנראה בזמן אחד והתיישבו בצפת ,והאחרון ר' מרדכי חיבר ספר מעיינות חכמה ונגנז, שם בצפת התוודעו החכמים המקובלים האלה לר' חיים ויטאל הנודע והוא סיפר בשבחם ,
אוירה זו השפיעה על חיי היהודים במחוז הדרעא עד שספר הזוהר תפס מקום מרכזי בחייהם וכתוצאה מכך אפילו עמך הפשוטים הרבו להגות בספר הזוהר והקבלה!
הנצחתו
במחקרים קבליים אודות יהודי מרוקו צויינה העובדה שהקבלה היתה גורם רוחני עצום ולימודי הקבלה היו רגילים אצל רוב חכמי דרעא שהיתה מרכז קבלי חשוב מאד עוד עולה מהמחקרים על התנהלות של פעילות קבלית באזור זה כמו
א)העתקת כתבי יד קבליים. ב) נתחברו ספרים בפירוש התפילות על פי הזוהר. ג) נתגבשו חוגי מקובלים בעלי יחוד שנקראו מקובלי דראע,
עוד עולה מהמחקרים שגדולת חכמי מרוקו לא נודעה כל כך במרחבי העולם היהודי למרות היותם צדיקים וחסידים ענקים נותרו עלומי שם מכמה סיבות:
א}עקב עניות נוראה,
ב}עקב הרדיפות האיומות שהיו מנת חלקם בחלק נכבד משנות גלותם,
לפיכך, לא הצליחו בדרך כלל להעלות את חידושיהם על מזבח הדפוס, ואלפי צדיקים וחסידים, חכמי המערב נעלמו ונאלמו בתהום הנשיה, העין דומעת והלב דואב, על מאות ואלפים של כתבי יד, עושר רוחני מאין כמוהו, אשר אבדו במצולות ,
לכן נשאני ליבי להעלות נר זכרון, לאבותי וסבותי ז"ל הקדושים, אשר ממעיינם אנו שותים, ולהעלות על מזבח הדפוס את דברי תורתם והגיגם, ובתוספת רוב הטובה, כפי שסייעוני מן השמים, ובהשראתו ובהארתו של מו"ר סבי הרה"צ ר' יוסף אבוחצירא זצוק"ל, שיום הסתלקותו מן העולם ט' בניסן תשנ"א.