פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ תְּשׁוּבָה תשפ"ד

חיבורו "נועם אלימלך" היה מראשוני ספרי החסידות, ובו עיקרי דרכו ושיטתו אשר קובצו יחד על ידי בנו אלעזר, באמצעות שיחותיו עלפרשיות השבוע שנאמרו בדרך-כלל בסעודה השלישית בשבת. זהו אחד מספרי היסוד של החסידות והוא בולט בעמקותו ובפשטותו כאחד , את הדברים שנאמרו בשבת כתב בנו אלעזר למחרת, וכשהניח את הדברים לפני רבי אלימלך ביום א' כדי שיעבור עליהם, לא האמין שהדברים יצאו מפיו ואמר שבוודאי מלאכים ושרפים אמרו אותם. אגב, רבי אלימלך לא הסכים בחייו להדפיס את הספר מטעמים שאינם ידועים, למרות ההפצרות הרבות שהפצירו , על-פי ציוויו לא הביא את הספר לדפוס עד לאחר פטירתו "מהטעם הכמוס"‏. ספר זה הוא נכס צאן ברזל בתנועת החסידות ורבים קובעים בו לימוד מדי שבת. בהסכמות לספרו שניתנו מפי גדולי רבני הקהילה הרעיפו עליו ועל ספרו שבחים רבים.

על ערכו של הספר נאמרו דברים רבים בחרדת קודש. רבי שניאור-זלמן מלאדי כתב, שחיבר את ה'תניא' וקרא לו ספרם של בינונים, משום שה"נועם אלימלך" הוא ספרם של צדיקים גמורים. בנו של המגיד מקוזניץ העיד עליו שלא נכנס לקדושת השבת לפני שהביט בספר. רבי מנחם-מנדל מרימנוב אמר שיכול היה להבינו רק בערב-שבת אחרי הטבילה במקווה. רבי שלמה מאוזרוב הורה לבנו להחזיק את הספר בתוך הטלית והתפילין ולא נהג לנסוע בלעדיו.

כמו כן חיבר את ליקוטי שושנה, ספר איגרת הקודש, הנהגות האדם, צעטיל קטן, והתפילה קודם התפילה.