פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ תְּשׁוּבָה תשפ"ד

לפני כ- 900 שנה חי הרב אברהם אבן עזרא ,הוא היה אחד מגדולי התורה שבכל הדורות, פרשן גדול בתורה ומשורר עצום, היה גאון עצום בכל שטח בחיים, אבל רוב ימיו חי בעניות קשה ומרודה (שכנראה בגללה זכה לכתר תורה זה)רבי אברהם אבן עזרא ראה בברור שמזלו הגשמי הוא ביש , בכל מה שנגע הפסיד, כל מה שניסה נכשל, הוא חיבר שיר , בו כתב: כי לפי רוע מזלו, אם יחליט להיות סוחר נרות להאיר בלילה, לא תשקע יותר השמש, ואם יתחיל להתפרנס ממכירת תכריכים, יפסיקו אנשים למות! פעם אחת, החליטו תלמידיו להעשירו, הם ידעו כי בצדקותו לא יקבל מהם מתנה, ולכן התחכמו וזרקו דינרי זהב בדרך, מביתו לבית המדרש , כדי שיחשוב שזו מציאה ויקחנה, והנה, למחרת איחר האבן עזרא לבא לבית המדרש! תלמידיו שחששו לו ,,יצאו לקראתו, וראו אותו מגשש כשעל עיניו קשורה מטפחת, לפליאתם! הסביר: כי בשעה שברך היום בבוקר את הברכה "פוקח עיוורים", חשב לעצמו, שכדאי לנסות פעם איך מרגיש עיוור, כדי שירגיש חסדי ה', שהביא לו עיניים לראות בהם, ולכן קשר מטפחת והלך כך כל הדרך אל בית המדרש,כמובן שאת הדינרים כבר לא ראה, התלמידים רצו תיכף למקום שהשליכו את הדינרים, ולא מצאום, כבר זכה בהם אחר, אז הבינו שהמזל הוא רצון הבורא, ואל להם להתערב ולשנותו!