פָּרָשַׁת וַיֵּצֵא תשפ"ה

מפעלו הציבורי הראשון היה בתחום שמירת הלשון, לשם כך חיבר את ספריו "חפץ חיים" ו"שמירת הלשון". נודע כמי שיישם בעצמו הלכות אלו ונזהר מאוד מכל לשון הרע. הדגיש באופן כללי את חשיבות המצוות שבין אדם לחברו, ולשם כך כתב את ספרו "אהבת חסד" וספרים נוספים.

ספרו החשוב והנפוץ ביותר הוא המשנה ברורה, שהוציא בשישה כרכים בין השנים תרמ"ד-תרס"ז. זהו חיבור הלכתי על סדר אורח חיים של השולחן ערוך, שמסכם את חידושי ההלכה בספרים שהתחברו אחרי השולחן ערוך, ובמידת הצורך מכריע במחלוקות ביניהם, על פי סוגיות התלמוד וכתבי הראשונים. במקרי ספק שאין בהם הכרעה ברורה הוא ממליץ לרוב להחמיר, אך אינו מחייב. עם השנים הפך הספר לקודקס ההלכתי החשוב ביותר של הציבור האשכנזי (ובעל השפעה רבה גם על עדות המזרח).

הוא סבר כי קביעת התלמוד לגבי נשים ולימוד תורה התייחסה לנסיבות מסוימות שאינן חלות עוד. הן הניחו קיומה של אווירה שבה "מסורות ומנהגים עתיקי־יומין היו מושרשים", ובנות למדו על היהדות לא באמצעות לימוד פורמלי אלא בהתבוננות בנעשה בבית.

בימינו השתנו שני דברים, טען החפץ חיים. ראשית, המשפחה היהודית הייתה בתהליך של פירוק: היו משפחות שהתרחקו מהדת, אחרות הופרדו בשל גלי ההגירה ממזרח אירופה. שנית, בנות למדו לימודים כלליים וצריך לאזן אותם בחינוך יהודי כדי שלא ינטשו לגמרי את היהדות.

באווירה חדשה זו, חלה חובה דתית להעניק לבנות חינוך יהודי. מכאן ש"אם הדבר לא ייעשה", כתב החפץ חיים, "הן עלולות לסור לגמרי מדרך ה' ולעבור על אושיות הדת". הפסק שלו התקבל, ובמזרח אירופה הוקמה רשת בתי ספר לבנות בשם "בית יעקב", מיסודה של שרה שנירר.

החפץ חיים נודע גם בציפייתו לגאולה, ובמסגרת זו הוא עודד כהנים ואחרים ללמוד את הלכות עבודת הקרבנות וסדר קדשים. לשם כך חיבר את הספר "ליקוטי הלכות" ואף ייסד כולל מיוחד בישיבתו שעסק בכך.

החשיב את עצמו כתלמיד בית מדרשו של הגר"א, ולפיכך נהג שלא להניח תפילין בחול המועד כמו כן נהג במנהגי ליטא ככלל. בסוף ימיו הניח תפילין דר"ת למרות שהגר"א לא הניחם,

ספר מכתבי החפץ חיים, מספר זה ניתן ללמוד רבות על פעליו הציבוריים הרבים החפץ חיים היה פעיל במרץ בתנועת אגודת ישראל ואף הופיע אישית בשתי הכנסיות הגדולות הראשונות של תנועה זו.

היה תומך נלהב של הקמת תנועת בית יעקב בידי שרה שנירר לתת חינוך תורני לבנות, דבר שהיווה חידוש גדול ומעורר התנגדות בימים ההם.

דאג לשמירת שבת של יהודים בכל מיני מקומות, וטרח לבקש אישית מבתי חרושת ומקומות עבודה לשחרר את היהודים ביום הזה, ואף לבלגיה כתב ודרבן לדרוש סגירת הבורסה באנטוורפן ביום השבת, עקב היות רוב סוחריה יהודים.

הקים מערך של הספקת מזון כשר להמוני החיילים היהודים בצבא הפולני בכל מקומות חנייתם, בין שתי מלחמות העולם.

פעל רבות להחדרת שמירת טהרת המשפחה בקרב נשות ישראל, ויחד רבים מאגרותיו לשם כך, ואף דרש בפני נשים רבות שהתכנסו לשומעו בביהכנ"ס הגדול של וילנה ואף הוציא ספר על כך בשם "טהרת הבית".

על פעילותו הציבורית העניפה ניתן ללמוד רבות, מעיון במכתביו הרבים, שרוכזו בחלקם בספר "מכתבי הרב חפץ חיים זצ"ל" שיו"ל על ידי בנו רבי אריה ליב בוורשא שנת תרצ"ז, הודפס שוב בנ"י תשי"ג, והוהדר שוב בספר "קובץ אגרות החפץ חיים" בני ברק תשמ"ו.