לרכישה לחץ כאן
סוֹדוֹת 'יִתְרוֹ' גַּלְגַּל
כְּלַפֵּי מַטָּה
טו בשבט
הָרַב אַבְרָהָם הַכֹּהֵן
רבי נחום איש גמזו
נחום איש גמזו היה תנא מהדור השני של התנאים; השערות שונות קושרות אותו לתנא נחום המדי. חלק מהחוקרים רואים בכינוי "גמזו" כמעיד על מוצאו ממקום המכונה גמזו (או גימזו). עם זאת, בספרות חז"ל נמצא קישור אפשרי בין שמו למנהגו לומר על כל דבר "גם זו לטובה". קישור מדרשי זה בשמו קישר את דמותו מיידית לתפיסה ההגותית שכל דבר המתרחש מאת ה' התרחש לטובה, וכן התקשר לדיון בשאלות "צדיק ורע לו" ו"ביטחון בה'"; דברים אלו הובילו לכך שלשמו נקשרו אגדות רבות, ודמותו הייתה נפוצה באופן יחסי.

מקור השם "גמזו"
תאריך פטירה
בתלמוד הבבלי (מסכת תענית כא ע"א) מבואר מדוע נקרא שמו "נחום איש גמזו":
ואמאי קרו ליה (=ומדוע קראו לו) נחום איש גם זו? דכל מילתא דהוה סלקא ליה (=שעל כל דבר שקרה לו) אמר 'גם זו לטובה'. |
||
כדוגמה לאירוע שכזה שעליו אמר "גם זו לטובה" מובא המקרה הבא (בתרגום מארמית):
פעם אחת רצו לשלוח דורון לבית הקיסר. אמרו: 'מי ילך? נחום איש גמזו, שמלומד הוא בנסים'. שלחו בידו סל מלא באבנים טובות ומרגליות. הלך וישב במלון אחד. בלילה קמו אנשים מהדירה ולקחו את תוכן הסל ומילאו אותו בעפר. כאשר הגיע לשם פתח את הסל וראה שהוא מלא עפר. עמד המלך להרוג את כולם ואמר: 'היהודים צוחקים עלי'. אמר (נחום): 'גם זו לטובה'. בא אליהו ונדמה כאחד מהם. אמר לו: 'אולי הוא עפר מעפרו של אברהם אביהם, שכאשר זורקים אותו על האויבים הוא הופך לחצים, כמו שכתוב (ישעיהו מא): יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו?'. הייתה מדינה אחת שלא הצליחו לכבוש. ניסו את העפר וכבשו אותה. עלו לבית הגנזים ומילאו את הסל שלו אבנים טובות ומרגליות ושלחו אותו בכבוד רב. כשהגיע לאותו מלון אמרו לו: 'מה עשית שנתנו לך כזה כבוד?' אמר להם: 'מה שלקחתי מכאן הבאתי לשם'. הרסו את הבית והביאו את עפרו לקיסר. אמרו לו: 'העפר שהביאו לכאן, משלנו הוא'. בדקו אותו ולא מצאו בו דבר, והרגו את אותם האנשים. |
||
לעומת זאת, כבר רבנו חננאל בפירושו על הגמרא שם, וכן תלמידו רבי נתן מרומי בספר הערוך (בערך 'גמזו') כתבו שנקרא בשם זה על שם מקום מגוריו - 'גמזו'. מקום זה נזכר גם בתנ"ך, בספר דברי הימים ב': "וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה וַיִּלְכְּדוּ אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת הַגְּדֵרוֹת וְאֶת שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם" (כ"ח, יח).
לא ידוע
תלמידיו
מעשה שהיה
2010 - present
2010 - present
היה היה פעם יהודי חכם ושמו "נחום איש גמזו".
נחום לא היה גר ב"גמזו", ולמה קראו לו "איש גמזו", כי על כל דבר שהיה קורה לו, גם אם היה נראה קשה ורע, היה נחום אומר "גם זו לטובה!", הוא האמין שכל דבר רע מקדם את האדם בסופו של דבר לטוב. פעם בקשו היהודים לשחד את הקיסר כדי שיבטל את הגזירה החדשה שהוציא לרעתם. ובקשו לשלוח לו ארגז עמוס ביהלומים ובתכשיטים. "נשלח את נחום", אמרו היהודים, "מלומד הוא בניסים, ובוודאי תצליח השליחות שלו אצל הקיסר".
יצא נחום לדרך ובידו ארגז מלא ועמוס ביהלומים ותכשיטי זהב. בלילה התאכסן נחום בפונדק של אנשים רעים וחמדנים, הוא הניח את הארגז מתחת למיטה, אך בעלי המקום הניחו את ידם על הארגז רוקנו את תכולתו, וכדי שנחום לא ירגיש בגניבה מילאו את הארגז בעפר שלקחו מחצר הפונדק.
נחום שלא ידע דבר יצא עם שחר לארמונו של הקיסר, נכנס פנימה, קד קידה מנומסת, והגיש את מתנת היהודים בפני הקיסר, "אחי היהודים שלחו אותי אליך, הם מקווים שתכולת הארגז תצליח להביע את תחושת ההוקרה והכבוד שיש להם להוד מלכותו".
ציווה הקיסר לפתוח את הארגז, ופניו האדימו כסלק כשראה שהארגז מלא בחול פשוט.
"הוציאו אותו להורג!" צעק הקיסר. "הוא בא ללעוג לי!"
ובעוד החיילים אוחזים בנחום בדרכו אל הגרדום לחשו שפתיו כהרגלו "גם זו לטובה!".
באותו רגע קפץ אחד השרים ואמר: "אדוני המלך, האדה מספרת כי אברהם אבינו כשנלחם באויביו זרק עליהם עפר ותבן , העפר הפך לחיצים והתבן לחרבות, אולי מדובר בעפר של אברהם!", היה זה אליהו הנביא שדיבר בדמותו של השר.
עיכב המלך את הריגתו של נחום וציווה לנסות את העפר בשדה הקרב. יצאו חיילי המלך וניסו את העפר במקום בו היתה להם מלחמה ארוכה בשנים עם מדינה שלא הצליחו לכבוש. השליכו את העפר שהביא נחום ונחלו הצלחה, הם כבשו את המדינה.
שמח הקיסר שמחה גדולה ושילח את נחום לדרכו כשהארגז מלא במתנות מבית הקיסר.
בדרכו חזור התאכסן נחום שוב באותה האכסניה, הוא לא ידע ששם הוחלפו היהלומים העפר. הוא סיפר להם את מה שקרה, ובעלי הפונדק ששמעו מה עשה העפר שנלקח מחצר הפונדק, מיהרו ומלאו ארגזים גדולים והביאו אותם אל הקיסר.
בדקו שליחי המלך את העפר אך הוא נשאר עפר כשהיה. חקרו ובדקו והבינו את מה שקרה, והוציאו אותם להורג.