פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ תְּשׁוּבָה תשפ"ד

מובא הסיפור על המגיד מדובנא, שהיה בליל שבועות בבית מדרשו של הגר"א, והגר"א שלמד את תיקון ליל שבועות, שאל אותו מדוע הוא לומד תורה ואינו לומד את התיקון,

השיב לו במשל:

אברך אחד לאחר חתונתו היה יושב ובטל, שאל אותו חותנו מדוע אינך עוסק במסחר, השיב האברך ומי יודע איך לעסוק במסחר, אמר לו חותנו, לך נא לשוק והסתכל במעשה הסוחרים וכאשר הם עושים תעשה.

הלך וראה שהסוחרים תולים בחלון הראווה דוגמאות של הסחורות שלהם מינים ממינים שונים, כדי שע"פ הדוגמאות יוכלו הלקוחות לבחור את הסחורה הדרושה להם.

מה עשה הלך וסחר לו חנות וקנה לו קצת דוגמאות ותלה בחלון הראווה והחנות ריקה מכל סחורה, כשנודע לחותנו התחיל לשחק עליו, ואמור, לסוחרים האלה יש סוחרות רבות בכמות הנדרשת ללקוחות, והדוגמאות הן רק כדי לבחור את הסחורה שמוצאת חן בעיניהם, ואילו אתה שהחנות שלך ריקה מכל וכל בשביל מה לך הדוגמאות".

הנמשל הוא שהגר"א כתב למד תורה נביאים וכתובים ותלמוד ומדרשים, ואילו הערב הוא עוסק בתיקון שהם מן הדוגמאות של כל מין ומין ששקד בו הגר"א, ואילו המגיד מדובנא שלא קרא ולא שנה (לדעתו) אם יקרא את התיקון ישימונו ללעג, לפיכך הוא יושב ולומד תורה.

ומסיים את התשובה כי אין למחות ביד בני הישיבות שלומדים תלמוד תורה בלילה הזה בשקידה,

לסיכום ראינו כי מתקופת מקובלי צפת מנהג הלימוד בליל שבועות תפס תאוצה בקהילות ישראל, בהמשך ראינו את סיבת הצלחת המנהג. כמו כן, ראינו מספר גישות מהו תוכן הלימוד בלילה הזה. ולבסוף ראינו את הגישות השונות בימינו בעניין אמירת התיקון או לימוד תורה.

לסיום נביא קטע מספר "חמדת ימים":

"לא ניתנה קריאתה של התורה לאישי הרצים ובלעגי שפה הקורין בחטיפה...וטוב מעט בכוונה והרבות בלא כוונה...והאיש המשכיל ישקיף ויראל התנהל לאיטו בלימודו וכ"ש בדברים שעומדים ברומו של עולם...כי על כן יאמר משל הקדמונים הקב"ה מונה עיתים אבל אינו מונה דפים" (נ"ט ע"א-ע"ב)

כלומר איש הישר בעיניו ילמד, אבל הדבר החשוב ביותר הוא הלימוד בכוונה ובריכוז, ולא לקרוא בשפה חטופה, כלשון בעל ספר חמדת הימים.